מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, נשא דברים ביום שלישי בפתיחת הדיון הכללי של העצרת ה-81 של האו"ם בניו יורק. נאומו, שעסק בשורת משברים עולמיים, התקיים יומיים לפני הגעתו ונאומו הצפויים של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצרת.
במוקד נאומו מתח גוטרש ביקורת חריפה על פעילותה של ישראל. בהתייחסו למלחמה ברצועת עזה, ציין המזכ"ל כי בעקבות מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר החלה מתקפה על הפלסטינים בעזה, אשר הובילה להיקף של הרג והרס שלא ראה בכל שנותיו בתפקיד. הוא תיאר מציאות של סבל הכוללת רעב, חוסר בטיפול רפואי אפקטיבי ואזרחים החיים ללא מחסות, וקרא להפסקת הלחימה ולהכנסת סיוע הומניטרי.
באשר למצב בגדה המערבית, הזהיר גוטרש כי אלימות, עקירה והרחבת התנחלויות מצד ישראל דורסות את הדרך לשלום ומעלות חשש ל"טיהור אתני". הוא הדגיש כי אין לאפשר לפתרון שתי המדינות להיעלם, תוך שהוא מכנה את התהליך בשטח "סיפוח זוחל".
בנוסף, מזכ"ל האו"ם התייחס למצב המשפטי הבינלאומי, והזכיר את צווי הביניים המחייבים שהוציא בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) במסגרת תביעת האמנה למניעת רצח עם ברצועת עזה. הוא דרש מכל הצדדים לציית לחוק הבינלאומי ולצווי בית הדין, ולאפשר לאו"ם לבצע את המנדט שלו תוך הגנה על העובדים ההומניטריים בשטח.
התמונה המלאה
מעבר לסוגיה הישראלית-פלסטינית, נאומו של מזכ"ל האו"ם הקיף משברים בינלאומיים נוספים. גוטרש קרא לרפורמה במועצת הביטחון של האו"ם, שנוסדה לאחר מלחמת העולם השנייה, תוך דרישה להעניק לאפריקה ייצוג קבוע שישקף את המציאות של המאה ה-21. לצד זאת, הוא ציין לחיוב כי במהלך כהונתו הגיע האו"ם לשוויון מגדרי בכלל דרגי ההנהגה הבכירים בארגון.
ב-ynet שמים דגש נרחב על ההתבטאויות החריפות של גוטרש כלפי ישראל בנוגע למלחמה בעזה. הדיווח מבליט את אמירתו של המזכ"ל כי אף שאין בסמכותו לקבוע משפטית שמדובר ברצח עם, "המציאות בשטח" היא הבעיה. כמו כן, מובאת ב-ynet תזכורת להתבטאות של גוטרש מספטמבר אשתקד, בה קרא לקהילה הבינלאומית שלא להיבהל מאיומי ישראל לספח שטחים בתגובה להכרה במדינה פלסטינית.
מנגד, ב"מעריב" מדגישים גם את החלקים הגלובליים בנאום, ובראשם האזהרה מפני התפתחות הבינה המלאכותית (AI) ללא פיקוח. הדיווח מצטט את קביעתו של גוטרש כי "לרובוטים רוצחים אסור להיות מקום בעתיד שלנו", ואת השוואתו בין סכנות הטכנולוגיה לאיום הגרעיני בתקופת המלחמה הקרה. בנוסף, מפורטת ב"מעריב" ביקורתו על הלחימה באוקראינה ועל הפער העצום שבין רווחי חברות הנפט המערביות לבין המימון הדל המופנה להתמודדות עם משבר האקלים במדינות מתפתחות.
